איך ילדי הפליטות של אתמול, שגדלו על סיפורי הזוועה של אבותיהם וגם על סיפורי ההצלה של קומץ חסידי אומות העולם, יכולים כך לאטום את לבם ולא לראות את קווי דמיון בין גורל סביהם שניסו להתדפק על שערי העולם לגורל המתדפקים על השערים המוגפים של מדינתם. אבל לא רק השערים מוגפים, מרבית הלבבות מוגפים והמוחות שטופים.
