שחור בנשמה
ואלו השאלות שהיו צריכות להטריד באמת, ולדכדך עד עפר: איך הגענו למצב, שבו ראש ממשלת ישראל, המדינה שכינונה היה מבוסס על הצלת פליטים, מחפש לעצמו “פרויקטור חיצוני מיוחד להרחקת מסתננים”; איך אנחנו מעזים בכלל לכנות את קומץ האומללים הללו שהגיעו לכאן “מסתננים”.
כמה הסתה יש בכינוי הזה וכמה רשע; איך ישראל אינה מעלה בדעתה לנהוג ככל המדינות המתוקנות וליטול לפחות חלק מזערי במפעל ההצלה של אומללי אפריקה; איך מעזים לדבר אצלנו על “שמירת החוק”, תוך כדי קעקוע חצוף של האמנות הבינלאומיות שישראל חתומה עליהן; איך מנסה המדינה לחוקק חוקים נפסדים, הנפסלים בבג”ץ, ואז בעזות מצח מחוקקת חוקים אחרים תחתם, “עוקפי בג”ץ” – מונח לא חוקתי בעליל.
